עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ - יוסי ברדא

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הַעְשָׂרָה הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ